עלי שקד
אכן שמורת טבע. (חגיגת ט"ו בשבט בגן המשותף "עין בוסתן")

ביום שמש נעים באמצע החורף, כיאה לחודש שבט, יצאתי לאחת הגבעות הפורחות בשמורת אלונים כדי לפגוש את קהילת עין בוסתן ולחוג עימה את ט"ו בשבט.

 

(לחץ לכתבה המלאה)

ביום שמש נעים באמצע החורף, כיאה לחודש שבט, יצאתי לאחת הגבעות הפורחות בשמורת אלונים כדי לפגוש את קהילת עין בוסתן ולחוג עימה את ט"ו בשבט.

 


היה זה יום חמישי, השעה שעת צהריים מוקדמת, ואין זה חדש, שכן מזה כמה שנים שאני מלווה את טקס "קבלת ג'ומעה-שבת" של גן הילדים היחיד והמיוחד שבבוסמת טבעון. אלא שהפעם יצאתי אל הטבע ולא אל הגן, והפעם הצטרפו אלי אורחים יקרים: אורית זוגתי ויפתח בני הצעיר, בן 5 חודשים, והוא מלא חיוכים וזורח כשמש עצמה. ואין זה הכל: הפעם יגיעו גם הורי הילדים ולא רק הילדים עצמם, שכן השנה נבחר ט"ו בשבט להיות אחד משני החגים בהם מארחים את הורי הילדים.


חורשת האלונים הקסומה היוותה תפאורה מושלמת למפגש מחמם לב זה, והפריחה העונתית הגדילה לעשות: כלניות, נוריות, איריות, סביונים ואפילו נרקיסים אחדים שאינם ממהרים לפנות את הבמה. אכן שמורת טבע. פגשנו כבר בחנייה ועל השביל הורים נוספים בדרכם למקום המפגש, וכבר אין זה זר ואין זה מוזר שדוברי ערבית ודוברי עברית נפגשים יחד לחג משותף. מתגלגלת שיחה ידידותית עם אחת האימהות, שעושה מדי יום את כל הדרך מזרזיר ועד חילף אום ראשיד, כדי שביתה בת ה-5 וחצי תלמד בשיטת ולדורף ובשתי שפות. עד מה מחזק אותי לראות שיש לי שותפים, שאמינים באמת ובתמים שזוהי הדרך הטובה ביותר לחנך את ילדינו. שוב אני מנסה את הערבית שלי וכבר לא פותרים אותי בקלות, כי כבר יודעים שאני מתעקש ללמוד – או אולי אני הוא שלמדתי איך להתעקש? ואולי באמת השתפרה הערבית אשר בפי?
הילדים יצאו מהגן כבר לפני כשעה וחצי, וצעדו על הגבעות הפורחות והמוארות. ילדים בני שנתיים עד שש, דוברי ערבית ודוברי עברית, מטיילים יחדיו בגבעות האזור, מלווים על ידי גננים דוברי עברית וגננים דוברי ערבית. בפיהם שירים על הפרח והעץ. שירים בערבית ושירים בעברית. אכן שמורת טבע.


אנו מגיעים אל מקום המפגש. המחצלות כבר פרוסות, פירות יבשים, פירות טריים, עוגות ומשקאות. שיחות חולין קולחות מעצמן על הילדים ועל החיים. ואפילו שיחות קטנות שכאלה הן כהגדולות וכה משמעותיות בקונטקסט הנתון. השירונים מוכנים - גם הם בשתי שפות. ולא נותר לי אלא להוציא את הגיטרה ולתת את חלקי.


כאילו כלל לא היה צריך לטעון טענה, לצאת לדרך ארוכה, להיות נחושים כנגד הדעות הקדומות והביקורת. כמו לא היה בזה כל מאמץ. החוכמה הגדולה באמנות היא להעביר תחושת קלילות שכזו; האמן אינו חושף את שנות העבודה במפרכות שקדמו להופעתו המושלמת, לנגינתו הרהוטה או לשליטתו בצורה ובצבע. אולי באמת ראוי לקרוא לחינוך זה "אמנות החינוך".
כל כך פשוט, כל כך טבעי, כל כך שפוי, כל כך בריא. אכן שמורת טבע.

טופס פניה

Tivonet