עמותת שקד
ארכיון עלונים
ארכיון מאמרים
מדור בישול

יש מקום, סף, אותו כושר ההמצאה שלי לא עובר, ועתה אחרי שנתיים של מתכונים לכל חג ומועד, כושלות ברכי בפתח חג הפסח הזה ונראה לי שכמשה בזמנו, אל שעריו לא אבוא... אני פשוט לא מוצאת דבר וחצי דבר לומר בשבח מאכליו או סדרו, ולמרות שכבר שנים אני מתלוננת ואפילו ניסיתי לסדר לי סדרים משל עצמי – לי ולמשפחתי - הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

 

(לחץ לכתבה המלאה)

יש מקום, סף, אותו כושר ההמצאה שלי לא עובר, ועתה אחרי שנתיים של מתכונים לכל חג ומועד, כושלות ברכי בפתח חג הפסח הזה ונראה לי שכמשה בזמנו, אל שעריו לא אבוא... אני פשוט לא מוצאת דבר וחצי דבר לומר בשבח מאכליו או סדרו, ולמרות שכבר שנים אני מתלוננת ואפילו ניסיתי לסדר לי סדרים משל עצמי – לי ולמשפחתי - הכלבים נובחים והשיירה עוברת. ובשיירה הזאת יושבים הסב-סב-סבים שלי ועליה ההורים והאחים והדודות ובני הדודים והקניידעלך והצימעס והגפילטע והסלט סלק ש"את חייבת לטעום". וזה לא שלא ניסיתי לגוון עם סלט עגבניות שרי עם ריחן וצנוברים, וזה לא שלא הסתלקנו לנו איזה פעם למשפחה הקטנה בירושלים, שם כתבנו לנו סדר חדש – את כל סיפור יציאת מצרים ככתבו וכלשונו (בלי מה אמר רבי זה לזה ובלי החינגות על הדם) והילדים ציירו ואיירו את מגילת פסח המאולתרת שלנו, זה לא שלא ניסיתי... אבל איך לומר: זה לא מחזיק מים. כי ליל הסדר הוא ליל הסדר וכל הסלטים שבעולם לא ישנו את זה. יושבים מסביב לשולחן, מקריאים לפי הסדר מההגדה לפי סימונים שאבא שלי ישב ורשם (ומחק את הסימונים מהשנים הקודמות – למרות שאיכשהו תמיד, אחי מקריא את התפקיד של הרשע, ובן הדוד הקטן, שכבר התחתן בינתיים את 'שדיים נכונו ואת ערום ועריה'), כולם לבושים הכי יפה שהם יכולים ואבא שלי מנצח על הטקס. כשמגיע הקטע של האוכל מתחילים לטרוף עד שכולם שוכבים מעולפים. אה, וגם שותים. הרבה וטוב.

בסוף אנחנו שרים בצרחות את אחד אלוהינו וסוגרים עניין.

ויש שם איזה סבל צרוף ומזוכך שאני לא מצליחה לרדת לפשרו ונראה לי שהוא פשוט אלכימיה מופלאה של הרבה אלכוהול, קרובי משפחה, אוכל אשכנזי וטקסטים רוויי דם.

ורציתי, מאוד רציתי לקרוא לכם למרד, לנסוע לסיני ולהסתכל בכוכבים, אבל אני יודעת שזאת סתם בריחה פחדנית ושהאמת נמצאת בלב המאפליה.

ולכן חברים, קומו בעוז, והכינו לכם קניידלעך מופלאים:

על כל 50 גר' חמאה רכה – 1 ביצה (חופש!). טורפים היטב ביחד, עדיף ממש להקציף.

מוסיפים קצת מלח, טיפה אגוז מוסקט ופלפל שחור גרוס טרי.

אם במקרה (במקרה) נשאר לכם בקבוק שמן פטריות כמהין מירח הדבש בפריגו – תנסו להוסיף 2 טיפות ממנו, לא יותר, לעיסה. זה מטיס את הקניידלעך למחוזות חדשים.

(אם רוצים אותם ממש תפוחים – אפשר לערבב פנימה, על כל כמות כזאת – 1/4 כפית מחוקה אבקת אפייה).

מוסיפים קמח 'כמה שלוקח'. דהיינו עד שרך, לא דביק ונוח לעבודה.

אם העיסה נראית קשה מדי אפשר להחזיר אותה ברוורס עם כף מנוזלי המרק (שכמובן מתבשל בינתיים!!)

עכשיו כל העסק צריך לנוח, עדיף חצי שעה במקרר.

ואז מגלגלים, זורקים למים רותחים, מחכים עד שצף ועוד כמה דקות. מוציאים, טועמים.

זה הזמן למקצה שיפורים: עוד קצת מלח, עוד טיפה נוזלי מרק, או דווקא קצת קמח – זה לא מדע מדויק.

אני ממליצה לבשל במים רותחים עם מלח מתישהו במהלך היום, ורק כשכולם ליד השולחן והמרק מבעבע על האש – להכניס אותם לסיבוב ספיחת טעמים והתיידדות עם הסלרי הקישואים והגזר.

ראו הוזהרתם - הקניידלעך האלה הולכים מעולה גם עם מרק סלק חם.

חג חרות שמח!

 

 

 דף הבית | עמותה | גנים | יסודי | תיכון | ועד הורים | יוזמות | טפסים |  גלריה צור קשר  | קישורים | English |   רוצים לפרסם באתר?  |  חפשו אותנו בפייסבוק

 © כל הזכויות שמורות לעמותת שקד

 

 

Tivonet