עמותת שקד
ארכיון מאמרים
לשם מה לבחור בחינוך האנתרופוסופי- גם בתיכון?

מה רוצה אמא עבור ביתה הבכורה?

אם אני עוצרת ומנסה להיזכר ולחשוב כמו בת עשרה, הייתי רוצה: ללכת לבית הספר בכיף, לגלות עניין במקצועות הלימוד, שיהיו לי חברים טובים, שיהיו לי מסגרות מגוונות בהן אהיה שותפה.

 

עלי לציין כי כמעט בכל מה שהוזכר לעיל התרשמתי כי טוב לביתי, למרות זאת חשתי כי רב הנסתר על הגלוי. אולם איך לגרום לנערה מתבגרת לפתוח את סוגרי ליבה???

 

שנה קודם לכן ניתקנו את הנערה מסביבת מגוריה ועברנו לקריית-טבעון, על אף הרווחה הפיסית, של חדר פרטי, עלה הקושי של הפרידה מהחברים עימם גדלה ואיך משתלבים בקבוצה חדשה. כשבאה הנערה עם הצעה להצטרף לכיתה האנתרופוסופית חשתי רגשות מעורבים, מצד אחד ישנה מסגרת חינוכית עשירה, מאתגרת העוטפת את התלמידים, ומנגד עמדו כמה שאלות:

1) עוד מעבר? האם היא יכולה להתמודד עם שינוי דרמטי בזמן כל כך קצר?

2) כיצד יכולה הבחירה לשינוי הכיתה להשפיע מבחינה חברתית?

3) להיות חלוצה ביוזמה החינוכית, אמנם היא דור רביעי לחלוצים, אך יש לכך גם מחירים.

4) כיצד תתמודד בתנו שכיוונה את עצמה למסלול לימודים בתחום המדעים המדויקים, עם למידה המכילה מרכיבים הומאניים ואמנותיים?

 

לשמחתי, שרון ערכה תהליך ברור מעמיק מול מחנכי הכיתה שכלל הבנת הדרישות הלימודיות, התמודדות עם תחומי ידע שאין לה ניסיון בהם וכמובן שאלת המורים הנוספים שתפגוש בתהליך. לאחר כעשרה ימים של התלבטות מעמיקה, שרון קיבלה החלטה. היא בחרה לעבור.

 

במהלך השבועות הראשונים, חווינו בבית סערת רגשות לא פשוטה, שרון הופתעה, הכול היה חדש, במיוחד שיטת הלימוד מבוססת מחברת, שמהווה בסיס ללמידה מתמשכת ולא רק לפתרון משימות לימודיות. קצרה היריעה מתיאור כל שלבי הקליטה בכיתה, החל מהתמודדות עם אחיזת מכחול וציור, לימוד שירה והסתגלות לסגנון הוראה-למידה חדש ועד הפיכת שיטת הדמוקרטיה העמוקה במעגל של התלמידים לכלי תקשורת וחשיבה בקבלת החלטות. לאחר שבשבוע הכי קר השנה בילו תלמידי הכיתה בסדנת נפחות ועבודה בדיר עיזים, חשתי כי בתי מצאה לעצמה את מקומה. שאלתי אותה אחרי אותו שבוע קר, גשום, שלווה בעבודה פיסית קשה, וכלל מגורים משותפים עם חבריה לכיתה, איך את מרגישה? בלי היסוס השיבה עם ניצוץ בעיניים, שהיא מרגישה משפחה, שטוב לה ואפילו שהיו אי-הסכמות ונאמרו לעיתים דברים קשים, כי קשה וקר, היא שמחה ומרגישה אהובה. התרגשתי עד דמעות, סוף, סוף... היא מצאה את מקומה.

 

לפני חופשת הפסח, שקדו תלמידי הכיתה על ההצגה 'צהרי היום'. בחירת ההצגה העלתה הרבה שאלות: מה יפיקו הילדים מההצגה? איזה סוג למידה יכולה להתרחש בתנאים בהם הצוות כולו טרוד בהצלחת ההצגה? האם הילדים יגלו את הסבלנות הנדרשת? ביקורים שנערכו במהלך החזרות לימדו אותי על הערך המוסף האמיתי לו זוכה ביתי, היא זוכה לחוות איך מגיבים כשעייפים, איך מביעים תסכול ונענים, איך מתמודדים עם אי-ידיעה ואפילו שיודעים שלא יודעים ולא מאבדים תקווה, ואיך מכילים את ההתרגשות של לפני ואחרי מעמד מחייב, כלפיו יש ציפיות.

 

במהלך אחת החזרות פניתי למחנכי הכיתה ואמרתי להם בהתרגשות רבה, אני חושבת שגיליתי מה סוד ההצלחה שלכם, כל פעולה, אמירה, תגובה, החלטה, נעשית תחת הידיעה שאתם המובילים ואתם הדמות לחיקוי. כך, הילדים זוכים להתאמן וללמוד בתנאי מעבדה, איך מתנהגים ומתמודדים בחיים. האם לא לשם כך נועד בית הספר? להכשיר לחיים האמיתיים?

 

 

 דף הבית | עמותה | גנים | יסודי | תיכון | ועד הורים | יוזמות | טפסים |  גלריה צור קשר  | קישורים | English |   רוצים לפרסם באתר?  |  חפשו אותנו בפייסבוק

 © כל הזכויות שמורות לעמותת שקד

 

 

Tivonet